...והתובנה הנבואית של נתן אלתרמן
"הקמתה של מדינה פלשתינית תוביל בשלב כלשהו למלחמה...מלחמה כזאת עלולה להיות מסוכנת...מדינה כזאת תחתור תחת מדינת ישראל"
-- רא"ל משה (בוגי) יעלון, בראיון ל'הארץ', 31.05.05
-- רא"ל משה (בוגי) יעלון, בראיון ל'הארץ', 31.05.05
אחד מבכירי משוררי ישראל ומאנשי הרוח הבולטים של תנועת העבודה
הציונית הכיר באמת הבלתי מעורערת הזאת לפני 43 שנים...
"התנועה הציונית ורעיון התחיה לא היו יכולים אפילו להתחיל ולנבוט אילו היתה ארץ-ישראל באמת מקום צמיחתה וקיומה של אומה
פלשתינאית המזוהה עם ארץ זו.
פלשתינאית המזוהה עם ארץ זו.
אם אמנם אנו מודים בקיומו של עם ערבי פלשתינאי, הרי לא רק "השטחים המוחזקים" הם טריטוריות-ערביות אשר כל עמידתנו בהם
היא רק הקזת דמים עד בוא הנסיגה הבלתי-נמנעת, אלא גם מדינת ישראל שלפני ששת הימים היא טריטוריה ערבית-לשעבר של עם
פלשתינאי ערבי.
היא רק הקזת דמים עד בוא הנסיגה הבלתי-נמנעת, אלא גם מדינת ישראל שלפני ששת הימים היא טריטוריה ערבית-לשעבר של עם
פלשתינאי ערבי.
אם אנו מודים בקיומו של עם ערבי פלשתינאי קשה להאמין אפילו כי מחאותינו נגד הטרור, ומאמצינו לעורר על כך את אומות העולם,
יכולות לזכות לאוזן קשבת. אם יש כאן עם ערבי הנלחם על ארצו, הרי שמחאותינו אלו מאבדות את עיקר משמעותן. הטרור הוא כלי
פסול, מבחינת החוק הבינלאומי והמוסר הבינלאומי, רק שעה שאנו אומרים כי הוא כלי מלחמה של מדינות ערב נגדנו. אך משעה
שהוא כלי מלחמה של עם פלשתינאי, שאין לו צבא ואין לו טאנקים ומטוסים, והוא נלחם על קיומו הלאומי, לא תעזורנה לנו כל
מלות-הגנאי שבהן אנו מכתירים את מעשי-הדמים הללו."
יכולות לזכות לאוזן קשבת. אם יש כאן עם ערבי הנלחם על ארצו, הרי שמחאותינו אלו מאבדות את עיקר משמעותן. הטרור הוא כלי
פסול, מבחינת החוק הבינלאומי והמוסר הבינלאומי, רק שעה שאנו אומרים כי הוא כלי מלחמה של מדינות ערב נגדנו. אך משעה
שהוא כלי מלחמה של עם פלשתינאי, שאין לו צבא ואין לו טאנקים ומטוסים, והוא נלחם על קיומו הלאומי, לא תעזורנה לנו כל
מלות-הגנאי שבהן אנו מכתירים את מעשי-הדמים הללו."
-- מאת נתן אלתרמן, "ההובי החדש", מתוך "החוט המשולש" 27.2.1970
...והבין היטב את כוחו ההרסני של נשק הפסיכולוגי של האויב:
"אז אמר השטן:
הנצור הזה איך אוכל לו?
איתו האומץ וכשרון המעשה
וכלי מלחמה ותושיה עצה לו.
הנצור הזה איך אוכל לו?
איתו האומץ וכשרון המעשה
וכלי מלחמה ותושיה עצה לו.
ואמר: לא אטול את כוחו
ולא רסן אשים ומתג
ולא מורך אביא בתוכו,
ולא ידיו ארפה כמיקדם,
רק זאת אעשה:
ולא רסן אשים ומתג
ולא מורך אביא בתוכו,
ולא ידיו ארפה כמיקדם,
רק זאת אעשה:
אכהה מוחו ושכח שאיתו הצדק.
כך דיבר השטן וכמו
חוורו שמים מאימה
בראותם אותו בקומו
לבצע המזימה."
חוורו שמים מאימה
בראותם אותו בקומו
לבצע המזימה."
-- מאת נתן אלתרמן, "אז אמר השטן"
אלתרמן צדק – ואנחנו הפכנו לקורבנות של גניבת זהות לאומית ע"י "הפלשתינים". הפלשתינים האמיתיים היו היהודים בתקופת המנדט, אבל הערבים אימצו
לעצמם את הכינוי רק אחרי שיהודי פלשתינה הקימו את מדינת ישראל והחלו להיקרא "ישראלים". אכן, אין ספק שהיהודים הראשונים אשר וויתרו על זהותם
הפלשתינאית והחלו לכנות את הערבים במותג זה, הם בין הטיפשים הגדולים ביותר בהיסטוריה שלנו.
לעצמם את הכינוי רק אחרי שיהודי פלשתינה הקימו את מדינת ישראל והחלו להיקרא "ישראלים". אכן, אין ספק שהיהודים הראשונים אשר וויתרו על זהותם
הפלשתינאית והחלו לכנות את הערבים במותג זה, הם בין הטיפשים הגדולים ביותר בהיסטוריה שלנו.
השימוש בכינוי "פלשתינים" לגבי ערביי הארץ לא קנה לעצמו שביתה אלא ב-1969, כאשר האו"ם הכיר בקיומה של אומה חדשה, כביכול, והחל לקבל החלטות
המאשרות את זכויותיה הלגיטימיות על פלשתינה, שאינן ניתנות להעברה. כל הרעיון ש"אומה" כזאת קיימת הוא התרמית הגדולה ביותר של המאה העשרים,
הנמשכת גם במאה העשרים ואחת. תרמית זו נחשפת על נקלה עקב העובדה של"פלשתינים" אין שום היסטוריה, שָׂפה או תרבות נבדלות ראויות לציון, ובמובן
אתנולוגי אין למעשה שום הבדל של ממש בינם לבין הערבים המתגוררים במדינות סמוכות כגון סוריה, ירדן, לבנון ועיראק. עצם השם של האומה-כביכול אינו
ערבי במקורו, והוא נגזר משורש עברי. לערביי ארץ-ישראל אין שום קשר או יחס לפלישתים הקדומים, שמהם נטלו את שמם החדש.
העובדה שהציבור המכונה "האומה הפלשתינית" קיבל את הדחיפה הגדולה ביותר שלו דווקא מישראל, כאשר זו הרשתה להקים רשות "פלשתינית" בשטחי
יהודה, שומרון ועזה בראשותו של יאסר ערפאת, היא אחד המהלכים האירוניים והמתמיהים ביותר.
המאשרות את זכויותיה הלגיטימיות על פלשתינה, שאינן ניתנות להעברה. כל הרעיון ש"אומה" כזאת קיימת הוא התרמית הגדולה ביותר של המאה העשרים,
הנמשכת גם במאה העשרים ואחת. תרמית זו נחשפת על נקלה עקב העובדה של"פלשתינים" אין שום היסטוריה, שָׂפה או תרבות נבדלות ראויות לציון, ובמובן
אתנולוגי אין למעשה שום הבדל של ממש בינם לבין הערבים המתגוררים במדינות סמוכות כגון סוריה, ירדן, לבנון ועיראק. עצם השם של האומה-כביכול אינו
ערבי במקורו, והוא נגזר משורש עברי. לערביי ארץ-ישראל אין שום קשר או יחס לפלישתים הקדומים, שמהם נטלו את שמם החדש.
העובדה שהציבור המכונה "האומה הפלשתינית" קיבל את הדחיפה הגדולה ביותר שלו דווקא מישראל, כאשר זו הרשתה להקים רשות "פלשתינית" בשטחי
יהודה, שומרון ועזה בראשותו של יאסר ערפאת, היא אחד המהלכים האירוניים והמתמיהים ביותר.
תקריב של שטר ארץ-ישראלי מתקופת המנדט הבריטי. "פלשתינה" תמיד היה שם נרדף לארץ ישראל.
שטר של חמש לירות מסדרה הראשונה של מדינת ישראל. בנק אנגלו פלשתינה,
הוקם ב- 1902 על מנת לתת שירות ליהודים בארץ הקודש ("פלשתינה"), מוכר לנו היום כבנק לאומי.
הוקם ב- 1902 על מנת לתת שירות ליהודים בארץ הקודש ("פלשתינה"), מוכר לנו היום כבנק לאומי.
אלתרמן היה איש רוח שלא החזיק במושכות השלטון, אולם הדברים שהביע כן היו מקובלים לחלוטין על מי שהיה באותה עת שר הביטחון של מדינת ישראל:
"הערבים מטפחים את הלאומיות הפלשתינית הנפרדת ואת המיתוס של "השבת זכויות העם הפלשתיני" - בשטחה של ישראל ובמקומה. הם עושים זאת
לא כדי לפתור את בעיית הפליטים, אלא כדי להחריב את הלאומיות הישראלית וכדי ליצור בעיה יהודית בהיקף גדול פי כמה וכמה. התביעה הלאומית
הפלשתינית נועדה לבטל את קיומה של מדינת ישראל ולא לחיות לצידה בשלום. היא הביטוי המחודד ביותר לחוסר נכונותן של כל מדינות ערב להכיר
בקיומה הלגיטימי של מדינת העם היהודי..."
לא כדי לפתור את בעיית הפליטים, אלא כדי להחריב את הלאומיות הישראלית וכדי ליצור בעיה יהודית בהיקף גדול פי כמה וכמה. התביעה הלאומית
הפלשתינית נועדה לבטל את קיומה של מדינת ישראל ולא לחיות לצידה בשלום. היא הביטוי המחודד ביותר לחוסר נכונותן של כל מדינות ערב להכיר
בקיומה הלגיטימי של מדינת העם היהודי..."
-- שמעון פרס, "כעת מחר" 1978, פרק "תשתית לשלום ולבטחון", עמ' 215-262
ולהלן דבריו של איש שמאל אחר, פרופ' למשפטים שכיהן גם כשר החינוך:
"מאז ימיו של ד"ר גבלס לא היה עוד מקרה דומה, שבו חזרה מתמדת על שקר הניבה פירות כה מרובים… אך מכל השקרים הפלסטיניים אין לך שקר גדול
ומוחץ יותר מזה התובע הקמת מדינה פלסטינית נפרדת בגדה המערבית”.
ומוחץ יותר מזה התובע הקמת מדינה פלסטינית נפרדת בגדה המערבית”.
-- אמנון רובינשטיין, מתוך "שקרים פלסטינים" בעיתון הארץ, 30 יולי, 1976.
מנהיגים פלסטינים בכירים הודו - בגלוי, באופן עקבי כל הזמן - שהפלסטינים אינם עם בדידים שונות המזוהות מאחרים בעולם הערבי. היה זה חוסיין מלך
ירדן, אשר הדגיש כי הופעתה של זהות קולקטיבית פלסטינית היתה רק תחבולה כדי להתמודד עם תביעות יהודיות לשטח נחשב הערבי. בכינוס הליגה הערבית
בעמאן בנובמבר 1987, הוא אמר: "ההופעה של האישיות הלאומית הפלסטינית מהווה מענה לטענה לפיה פלסטין היא יהודית".
.
ירדן, אשר הדגיש כי הופעתה של זהות קולקטיבית פלסטינית היתה רק תחבולה כדי להתמודד עם תביעות יהודיות לשטח נחשב הערבי. בכינוס הליגה הערבית
בעמאן בנובמבר 1987, הוא אמר: "ההופעה של האישיות הלאומית הפלסטינית מהווה מענה לטענה לפיה פלסטין היא יהודית".
.
זה כמובן בהכרח מרמז כי "האישיות הפלסטינית" נטול מהות עצמאית, והיא תוצר בדיוני, שפוברק רק כדי לנטרל את התביעות הטריטוריאליות היהודותי. אכן,
ללא תביעות מצד היהודים לא הייתה אישיות פלסטינית.
ללא תביעות מצד היהודים לא הייתה אישיות פלסטינית.
וראה בסעיף 12 מהאמנה הפלשתינית הלאומית, שמודה כי:
"העם הערבי הפלסטיני מאמין באיחוד הערבי, ויודע כי כדי למלא את תפקידו בהגשמת האיחוד הזה, עליו - בשלב זה של מאבקו הלאומי - לשמור על אישיותו
הפלסטינית ועל מרכיביה, ולטפח את המודעות לקיומה, תוך התנגדות לכל התכניות העלולות להטמיעה או להחלישה ".
הפלסטינית ועל מרכיביה, ולטפח את המודעות לקיומה, תוך התנגדות לכל התכניות העלולות להטמיעה או להחלישה ".
עזמי בשארה מודה על כך שאין דבר כזה "עם פלשתיני":
ההיסטוריה גדושה הצהרות של מנהיגים ערביים ופלסטינים, שחוזרים ומאשרים את ההודאה הכנה שנתן ידי המנוח זוהייר מוחסיין, ראש ארגון הטרור
"אל צאיקה" וחבר הנהגת אש"פ, בראיון לעתון ההולנדי "טרוב" ב-31.3.77 כי:
"העם הפלשתיני לא קיים, ייסודה של מדינה פלשתינית הוא מכשיר חדש במלחמה המתמשכת נגד ישראל למטרות האיחוד הערבי. באופן ריאלי אין היום
שום הבדל בין הפלשתינים, לסורים, לירדנים, ללבנונים, רק למטרות פוליטיות וטקטיות אנחנו מדברים היום על קיום העם הפלשתיני, כי האינטרס הלאומי
של הערבים מחייב לעודד זהות פלשתינית נפרדת, כדי להעמיד אותה מול הציונות. מבחינה טקטית, ירדן שהיא מדינה סוברנית בעלת גבולות מוגדרים לא
יכולה להעלות טיעון ליפו וחיפה, אולם אני כפלשתיני יכול לדרוש את חיפה, יפו, באר שבע וירושלים..."
.
שום הבדל בין הפלשתינים, לסורים, לירדנים, ללבנונים, רק למטרות פוליטיות וטקטיות אנחנו מדברים היום על קיום העם הפלשתיני, כי האינטרס הלאומי
של הערבים מחייב לעודד זהות פלשתינית נפרדת, כדי להעמיד אותה מול הציונות. מבחינה טקטית, ירדן שהיא מדינה סוברנית בעלת גבולות מוגדרים לא
יכולה להעלות טיעון ליפו וחיפה, אולם אני כפלשתיני יכול לדרוש את חיפה, יפו, באר שבע וירושלים..."
.
אכן, המצב האבסורדי והלא טבעי הזה היה צפוי כבר לפני כ-3300 שנים בפרשת "האזינו", בסוף ספר דברים פרק ל"ב פסוק כ"א, כשבני ישראל הכעיסו
את ה' בכך שעזבו אותו והשתעבדו להבלים; ועונשם יבוא על-ידי אנשים שפלים וברבריים:
את ה' בכך שעזבו אותו והשתעבדו להבלים; ועונשם יבוא על-ידי אנשים שפלים וברבריים:
"הֵם [עם ישראל] קִנְאוּנִי [הקב"ה] בְלֹא-אֵל, כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם;
וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא-עָם, בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם".
סביר להניח שפירשיו של "לא-עם" ו"גוי נבל" דאז הם ה"פלשתינאים" של ימינו.
********************************
השימוש בכינוי "פלשתיני" - זיוף ומרמה
להלן לקט מידע נבחר מספרו של עו"ד הווארד גריף "הבסיס המשפטית של גבולות ישראל לפי המשפט הבינלאומי" (The Legal Foundation & Borders of Israel Under Int'l Law).
הפרק הרביעי "החלף זהויות ושמות לאומי" - The Switch of National Identities And Names - מספר מדוע ואיך לקחו לנו הערבים את הזהות הלאומית שלנו מבלי שהבחנו בכך,
מהן הסכנות הנשקפות לנו כתוצאה מכך ואילו חוקים (אשר הציבור כמעט אינו מכיר) קיימים בארץ שתפקידם לשמור ולהגן על אדמות הבית הלאומי היהודי.
הפרק הרביעי "החלף זהויות ושמות לאומי" - The Switch of National Identities And Names - מספר מדוע ואיך לקחו לנו הערבים את הזהות הלאומית שלנו מבלי שהבחנו בכך,
מהן הסכנות הנשקפות לנו כתוצאה מכך ואילו חוקים (אשר הציבור כמעט אינו מכיר) קיימים בארץ שתפקידם לשמור ולהגן על אדמות הבית הלאומי היהודי.
"...מוצב באופן רשמי תחת הממשל המנדטורי הבריטי ב יולי 1, 1920, השם 'פלשתינה' נקשר באופן אינטימי בתודעת הציבור ברחבי העולם עם העם היהודי,
ובוודאי לא עם התושבים הערבים המקומיים...כתוצאה מכך, ייעודו הלאומי של 'פלשתינאים' שויך בעיקר ליהודי פלשתינה. תפיסה זו נתמכה על ידי סעיף 7 של
המנדט עבור פלשתינה אשר קורא כדלקמן: 'הממשל בפלשתינה, יהיה אחראי על חקיקת חוק התאזרחות. יכללו בחוק זה תנאים המנוסחים בכוונה להקל על רכישת
האזרחות הפלשתינית על ידי היהודים המתיישבים ישיבת קבע בפלשתינה'."
ובוודאי לא עם התושבים הערבים המקומיים...כתוצאה מכך, ייעודו הלאומי של 'פלשתינאים' שויך בעיקר ליהודי פלשתינה. תפיסה זו נתמכה על ידי סעיף 7 של
המנדט עבור פלשתינה אשר קורא כדלקמן: 'הממשל בפלשתינה, יהיה אחראי על חקיקת חוק התאזרחות. יכללו בחוק זה תנאים המנוסחים בכוונה להקל על רכישת
האזרחות הפלשתינית על ידי היהודים המתיישבים ישיבת קבע בפלשתינה'."
"תחבולה זו עבדה כל כך טוב, וצברה תאוצה כה רבה עד שקיומו של עם פלסטיני מהווה 'עובדה' שטחית, בלתי ניתנת להפרכה, ללא היסטוריה אשר מהווה את
הסכנה הגדולה ביותר לזכויות היהודיות המשפטיות הקיימות ולזכאות הריבונית על ארץ ישראל, במיוחד על אזורי יהודה, שומרון ועזה. גם מדינת ישראל והדרגים
המדיניים הגבוהים שלה מאז שמנחם בגין נפל למלכודת של קבלת בדייה קטלנית זו. הם הכירו ב'עם' לא קיים של 'פלסטינים' בעל זכות הגדרה-עצמית באותה
האדמה השמורה, עם הכרה בינלאומית, לעם היהודי להגדרה-העצמית שלו...זה הפך ללעג מוחלט את ההסדר הפוליטי גלובלי והמשפטי אשר נהגה ע"י
מעצמות הברית בו פלשתינה נוצרה תחת החוק הבינלאומי להיות מדינה יהודית השייכת לעם היהודי ולא ערבים המקומיים, המוסווים כעת כעם פיקטיבי 'פלסטיני'."
הסכנה הגדולה ביותר לזכויות היהודיות המשפטיות הקיימות ולזכאות הריבונית על ארץ ישראל, במיוחד על אזורי יהודה, שומרון ועזה. גם מדינת ישראל והדרגים
המדיניים הגבוהים שלה מאז שמנחם בגין נפל למלכודת של קבלת בדייה קטלנית זו. הם הכירו ב'עם' לא קיים של 'פלסטינים' בעל זכות הגדרה-עצמית באותה
האדמה השמורה, עם הכרה בינלאומית, לעם היהודי להגדרה-העצמית שלו...זה הפך ללעג מוחלט את ההסדר הפוליטי גלובלי והמשפטי אשר נהגה ע"י
מעצמות הברית בו פלשתינה נוצרה תחת החוק הבינלאומי להיות מדינה יהודית השייכת לעם היהודי ולא ערבים המקומיים, המוסווים כעת כעם פיקטיבי 'פלסטיני'."
"...בהתחשב בנטייה הערבית להפוך לערבי ולאסלם את היסטוריה הישראלית הקדומה ואת התרבות ולהמיר או להפוך את האבות העבריים, הנביאים, שופטים
ומלכים לערבים, כאשר באותו הזמן הם מכחישים את אילן היוחסין היהודי, אימוץ השם 'פלסטינים' אשר יושם מהבחינות האטנית כמו גם החוקית לעם היהודי
של פלשתינה משנת 1920 עד 1948 נופל לתוך אותו הדפוס של היפוך וגניבה ספרותית אשר מאפיינת את הרגלי ערביי פלשתינה. על מנת להכשיר את עצמם הם
ספגו ונטלו את אשר אינו שייך להם: את הזיכרונות וההישגים של העם היהודי, גם העתיקים כמו גם המודרנים. שום דבר לא נשאר ללא פגע ע"י הערבים הזייפנים
ומועלי התרבות במסעם חסר הבושה להציג עצמם כתושבים המולדים של פלשתינה."
ומלכים לערבים, כאשר באותו הזמן הם מכחישים את אילן היוחסין היהודי, אימוץ השם 'פלסטינים' אשר יושם מהבחינות האטנית כמו גם החוקית לעם היהודי
של פלשתינה משנת 1920 עד 1948 נופל לתוך אותו הדפוס של היפוך וגניבה ספרותית אשר מאפיינת את הרגלי ערביי פלשתינה. על מנת להכשיר את עצמם הם
ספגו ונטלו את אשר אינו שייך להם: את הזיכרונות וההישגים של העם היהודי, גם העתיקים כמו גם המודרנים. שום דבר לא נשאר ללא פגע ע"י הערבים הזייפנים
ומועלי התרבות במסעם חסר הבושה להציג עצמם כתושבים המולדים של פלשתינה."
"האנשים היחידים אשר נקראו 'פלשתינאים' במובן האתנו-לאומי עד אשר המונח נגנב במצח נחושה ע"י ה'ארגון לשחרור פלסטין' היו היהודים אשר חזרו
למולדתם העתיקה, אדמת ציון...שינוי שמם של רוב התושבים הגויים החיים בארץ ישראל, אשר כעת מכנים עצמם 'פלסטינים' במקום 'ערבים', היה מעשה
של גניבת זהות...זה היה במיוחד על מנת להפיג את הרעיון של קשר היסטורי יהודי ובעלות ריבונית של העם היהודי על ארץ ישראל, אשר חבקו את כל פלשתינה
המנדטורית, שהערבים של המדינה נקטו ביחסי ציבור וטקטיקות פסיכולוגיות החל משנת 1964 על מנת להתחיל להיות מוכרים בשם 'פלסטינים'. זה הוכח
כנשק יעיל ביותר במאבק המתמשך למחוק ..."
למולדתם העתיקה, אדמת ציון...שינוי שמם של רוב התושבים הגויים החיים בארץ ישראל, אשר כעת מכנים עצמם 'פלסטינים' במקום 'ערבים', היה מעשה
של גניבת זהות...זה היה במיוחד על מנת להפיג את הרעיון של קשר היסטורי יהודי ובעלות ריבונית של העם היהודי על ארץ ישראל, אשר חבקו את כל פלשתינה
המנדטורית, שהערבים של המדינה נקטו ביחסי ציבור וטקטיקות פסיכולוגיות החל משנת 1964 על מנת להתחיל להיות מוכרים בשם 'פלסטינים'. זה הוכח
כנשק יעיל ביותר במאבק המתמשך למחוק ..."
"במועד המאוחר דצמבר 19, 1968 העצרת הכללית העבירה החלטה בדבר השטחים שנתפסו ע"י ישראל במלחמת ששת הימים, בה כל ייעוד לאומי ייחודי
לא ניתן לתושבים הערים המקומיים אשר חיו שם. החלטה זו (החלטה 2443), אשר עסקה בהפרות לכאורה הישראליות של זכויות אדם במה שהיא
כינתה 'שטחים כבושים', התייחסה לתושבים שלהם או ציטטה התייחסויות מחלקים אחרים של האו"ם אליהם, בשש דרכים שונות מבלי להשתמש אפילו לא
פעם אחת במונח 'פלסטינים'...השינוי הגדול במינוח של האו"ם בהתייחס לייעוד של האוכלוסייה הערבית ביהודה, שומרון ועזה הגיע בהחלטת האסיפה
הכללית של דצמבר 10, 1969...ה'זכויות' שלהם נועדו בראש ובראשונה לזכות לחזור לבתיהם באזורי שליטה ישראלים פלשתינה לשעבר מהם הם
ברחו כדי לחדש את חייהם הנורמלים. החלטה זו לוותה בהחלטה של נובמבר 4, 1970 המכירה ב 'כיבוד זכויות הפלסטינים הוא מרכיב חיוני בכינון שלום
צודק ובר קיימא במזרח התיכון'. זו הייתה קפיצה קוואנטית, זכויות אלו הורחבו ב נובמבר 30, 1970 וב דצמבר 8, 1970 לכלול את הזכות להגדרה-עצמית...
אחת מהבולטות הייתה ההחלטה של נובמבר 22, 1974 אשר אישרה מחדש את זכויות צאן הברזל של העם הפלסטיני בפלשתינה כולל:
א) הזכות להגדרה עצמית ללא התערבות חיצונית
ב) הזכות לעצמאות וריבונות לאומית
ג) הזכות הבלתי מעורערת של הפלסטינים לשוב לבתיהם ורכושם אשר מהם הם הוזזו ונעקרו."
לא ניתן לתושבים הערים המקומיים אשר חיו שם. החלטה זו (החלטה 2443), אשר עסקה בהפרות לכאורה הישראליות של זכויות אדם במה שהיא
כינתה 'שטחים כבושים', התייחסה לתושבים שלהם או ציטטה התייחסויות מחלקים אחרים של האו"ם אליהם, בשש דרכים שונות מבלי להשתמש אפילו לא
פעם אחת במונח 'פלסטינים'...השינוי הגדול במינוח של האו"ם בהתייחס לייעוד של האוכלוסייה הערבית ביהודה, שומרון ועזה הגיע בהחלטת האסיפה
הכללית של דצמבר 10, 1969...ה'זכויות' שלהם נועדו בראש ובראשונה לזכות לחזור לבתיהם באזורי שליטה ישראלים פלשתינה לשעבר מהם הם
ברחו כדי לחדש את חייהם הנורמלים. החלטה זו לוותה בהחלטה של נובמבר 4, 1970 המכירה ב 'כיבוד זכויות הפלסטינים הוא מרכיב חיוני בכינון שלום
צודק ובר קיימא במזרח התיכון'. זו הייתה קפיצה קוואנטית, זכויות אלו הורחבו ב נובמבר 30, 1970 וב דצמבר 8, 1970 לכלול את הזכות להגדרה-עצמית...
אחת מהבולטות הייתה ההחלטה של נובמבר 22, 1974 אשר אישרה מחדש את זכויות צאן הברזל של העם הפלסטיני בפלשתינה כולל:
א) הזכות להגדרה עצמית ללא התערבות חיצונית
ב) הזכות לעצמאות וריבונות לאומית
ג) הזכות הבלתי מעורערת של הפלסטינים לשוב לבתיהם ורכושם אשר מהם הם הוזזו ונעקרו."
"כל ההחלטות הללו סימנו את הניצחון של השקר וההמצאה הגדולים ביותר במאה העשרים, שפלשתינה שייכת לעם פיקטיבי הנקרא 'העם הפלסטיני', עם
ערבי לא ידוע עד כה בתיעודים הרשומים של ההיסטוריה, העתיקה, של ימי הביניים או המודרנית, אך אשר באמצעים של שרביט קסמים בצורת
החלטות של העצרת הכללית מוענק כעת עם זכויות בלתי ניתנות לערעור אשר מאפסות או מחליפות את אותן הזכויות השייכות בצדק לעם היהודי ולאפוטרופוס
היורש שלו, ארץ ישראל. החלטות מזויפות אלו אשר נפוצו בשפע במהלך השנים הפכו את וזלזלו במצב החוקי האמיתי על פי החוק הבינלאומי בכל הנוגע
לארץ ישראל. היפוך זה של זכויות וגניבת הזהות צריכים היו להילחם באופן פעיל ע"י ישראל באמצעות נקיטת כל הפעולות הדיפלומטיות והמשפטיות החזקות
ביותר - כולל עתירות וערעורים בבתי המשפט האמריקאים והבריטים."
ערבי לא ידוע עד כה בתיעודים הרשומים של ההיסטוריה, העתיקה, של ימי הביניים או המודרנית, אך אשר באמצעים של שרביט קסמים בצורת
החלטות של העצרת הכללית מוענק כעת עם זכויות בלתי ניתנות לערעור אשר מאפסות או מחליפות את אותן הזכויות השייכות בצדק לעם היהודי ולאפוטרופוס
היורש שלו, ארץ ישראל. החלטות מזויפות אלו אשר נפוצו בשפע במהלך השנים הפכו את וזלזלו במצב החוקי האמיתי על פי החוק הבינלאומי בכל הנוגע
לארץ ישראל. היפוך זה של זכויות וגניבת הזהות צריכים היו להילחם באופן פעיל ע"י ישראל באמצעות נקיטת כל הפעולות הדיפלומטיות והמשפטיות החזקות
ביותר - כולל עתירות וערעורים בבתי המשפט האמריקאים והבריטים."
"שינוי השם מ'ערבים' ל 'פלסטינים' והטענה שפלשתינה היא המולדת של עם זה הוא תרגיל הונאה מלאכותי ביחסי ציבור כיוון שהשם 'פלשתינאים' היה
מיושם לאורך כל תקופת המנדט לציון היהודים בפלשתינה, ולא לציון הערבים של אותה הארץ אשר מולדתם האמיתית שכנה מחוץ לגבולותיה."
מיושם לאורך כל תקופת המנדט לציון היהודים בפלשתינה, ולא לציון הערבים של אותה הארץ אשר מולדתם האמיתית שכנה מחוץ לגבולותיה."
המחיר של ויתור על זהותנו לערבים: שיר בטלוויזיה הפלסטינית שמשתוקק לעולם ללא ישראל.
********************************
עו"ד הווארד גריף ממשיך ומסביר:
"השימוש במושגים 'פלסטינים' ו 'פלשתינה' לערבים במקום ליהודים היה לא פחות מאשר היפוך של עובדות משפטיות והיסטוריות. זה בחלקו תפס בגלל
טיפשות של ישראל בשנת 1967 לאחר מלחמת ששת הימים, לא לכלול ולשלב את יהודה, שומרון ועזה בתוך מדינת ישראל, אשר הותיר חלל (ואקום) אשר מהר
מאוד מולא ע"י ערבים. השינוי של הזהות הלאומית הייתה טקטיקה מתוכננת אשר מטרתה הייתה למשוך בכוח את המולדת היהודית מהעם היהודי ע"י שכנוע
המדינות הנוצריות כי פלשתינה הייתה למעשה המולדת, לא של היהודים אלא של העם ה'מיתי' (אגדתי) הנקרא 'פלסטינים'. זו הייתה מתיחה אשר זכתה
למאמינים רבים, קודם כל בקרב הפושעים הערבים אשר ביצעו את המתיחה אשר בלעו את השקרים של עצמם והפיצו אותם בעולם המוכן לקבל."
טיפשות של ישראל בשנת 1967 לאחר מלחמת ששת הימים, לא לכלול ולשלב את יהודה, שומרון ועזה בתוך מדינת ישראל, אשר הותיר חלל (ואקום) אשר מהר
מאוד מולא ע"י ערבים. השינוי של הזהות הלאומית הייתה טקטיקה מתוכננת אשר מטרתה הייתה למשוך בכוח את המולדת היהודית מהעם היהודי ע"י שכנוע
המדינות הנוצריות כי פלשתינה הייתה למעשה המולדת, לא של היהודים אלא של העם ה'מיתי' (אגדתי) הנקרא 'פלסטינים'. זו הייתה מתיחה אשר זכתה
למאמינים רבים, קודם כל בקרב הפושעים הערבים אשר ביצעו את המתיחה אשר בלעו את השקרים של עצמם והפיצו אותם בעולם המוכן לקבל."
"על ידי שינוי זהותם לפלסטינית, צאצאיהם של הערבים של פלשתינה המנדטורית לשעבר היו מסוגלים לזכות ביותר אהדה עבור מטרתם כיוון שזה כבר לא היה
מקרה של יהודי ישראל הנאבקים בגבורה נגד עשרים ואחת מדינות ערב הערוכות נגדם, אלא זה נהיה קרב אחד-על-אחד בין מדינה יהודית חזקה-צבאית קיימת
וה 'פלסטינים נדכאים חסרי בית' אשר היו לכאורה תחת 'כיבוש' ומנועים ממולדתם החוקית 'בניגוד לחוק הבינלאומי' אשר כלל את החלטות האו"ם
המוטות אשר לא יכולות להיות מסווגות ככאלו."
מקרה של יהודי ישראל הנאבקים בגבורה נגד עשרים ואחת מדינות ערב הערוכות נגדם, אלא זה נהיה קרב אחד-על-אחד בין מדינה יהודית חזקה-צבאית קיימת
וה 'פלסטינים נדכאים חסרי בית' אשר היו לכאורה תחת 'כיבוש' ומנועים ממולדתם החוקית 'בניגוד לחוק הבינלאומי' אשר כלל את החלטות האו"ם
המוטות אשר לא יכולות להיות מסווגות ככאלו."
"הזכות לפלשתינה על פי החוק הבינלאומי הייתה במקור ובאופן ייחודי מוענקת אך ורק לעם היהודי ולא לעם בלתי ידוע המכונה 'פלסטינים'. כפי שכבר צויין שוב
ושוב בספר זה, זכות זו מוכחת באמצעות מספר כלים בינלאומיים, במיוחד סעיף 22 באמנה של חבר הלאומים, המאושררת במסגרת הסכמי ורסאי בינואר 10,
1920, אשר בעקבותיה באה החלטת סן רמו באפריל 25, 1920, המנדט עבור פלשתינה אשר אושר ביולי 24, 1922, אמנת גבולות פרנקו-בריטניה בדצמבר 3, 1924
המכבדת את המנדט עבור פלשתינה. כפי שגם כן כבר צויין קודם, סעיף 22 לעיל יתפרש ביחד עם החלטת סמאטס מ 30 ינואר, 1919 והסכם וייצמן-פייסל מינואר 3,
1919 לגבי המשמעות של המושג 'פלשתינה', כפי שהוא שימש בהחלטת סמאטס. מונח זה סימל את העם היהודי ולא את תושביה הערבים המקומיים של פלשתינה."
ושוב בספר זה, זכות זו מוכחת באמצעות מספר כלים בינלאומיים, במיוחד סעיף 22 באמנה של חבר הלאומים, המאושררת במסגרת הסכמי ורסאי בינואר 10,
1920, אשר בעקבותיה באה החלטת סן רמו באפריל 25, 1920, המנדט עבור פלשתינה אשר אושר ביולי 24, 1922, אמנת גבולות פרנקו-בריטניה בדצמבר 3, 1924
המכבדת את המנדט עבור פלשתינה. כפי שגם כן כבר צויין קודם, סעיף 22 לעיל יתפרש ביחד עם החלטת סמאטס מ 30 ינואר, 1919 והסכם וייצמן-פייסל מינואר 3,
1919 לגבי המשמעות של המושג 'פלשתינה', כפי שהוא שימש בהחלטת סמאטס. מונח זה סימל את העם היהודי ולא את תושביה הערבים המקומיים של פלשתינה."
"הזכויות הלאומיות והפוליטיות של העם היהודי למדינה, אשר הוכרו על ידי המשפט הבינלאומי בשנת 1920, הושמו ללעג, הושפלו, זכו להתעלמות או
פשוט נשכחו. נוספה לחוסר ההתאמה הנ"ל החלפת הזהויות אשר עורר המונח 'פלסטינים' אשר בו נעשה שימוש לציון עם דמה פיקטיבי כאשר לפני כן
הוא שימש במונח חלופי בשימוש נרחב לציון יהודי פלשתינה."
פשוט נשכחו. נוספה לחוסר ההתאמה הנ"ל החלפת הזהויות אשר עורר המונח 'פלסטינים' אשר בו נעשה שימוש לציון עם דמה פיקטיבי כאשר לפני כן
הוא שימש במונח חלופי בשימוש נרחב לציון יהודי פלשתינה."
"...ישראל איננה יכולה 'לכבוש' אדמות אשר מעצם הגדרתן הן חלק בלתי נפרד של הבית היהודי על פי החוק הבינלאומי...הזכות לשוב לפלשתינה ולארץ ישראל
קיימת רק עבור העם היהודי לפי המשפט הבינלאומי, הוכרה רשמית בסעיף 6 של המנדט עבור פלשתינה ונתמכת בידי זכות ההתיישבות בסעיפים 6 ו-11 בשל כך."
קיימת רק עבור העם היהודי לפי המשפט הבינלאומי, הוכרה רשמית בסעיף 6 של המנדט עבור פלשתינה ונתמכת בידי זכות ההתיישבות בסעיפים 6 ו-11 בשל כך."
לכן, למרות ה'ספין' השמאלני והחוכמה המקובלת, אין עכשיו ומעולם לא היה "עם פלשתינאית" וכמו כן אין כל הבדל בין גוש דן וגוש שילה או בין גבעתיים
וגבעת אסף. זכויותינו על תל אביב וכל ישובי יהודה ושומרון נובעות מאותו מקור: הקשר ההיסטורי של העם היהודי עם ארץ-ישראל, כפי שהוכר בכתב המנדט ובחוק הבין-לאומי.
וגבעת אסף. זכויותינו על תל אביב וכל ישובי יהודה ושומרון נובעות מאותו מקור: הקשר ההיסטורי של העם היהודי עם ארץ-ישראל, כפי שהוכר בכתב המנדט ובחוק הבין-לאומי.
"יהודים המתיישבים בתל אביב משתמשים באותה זכות משפטית שיש להם להתיישב בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים."
- פרופ' יוג'ין רוסטוב, משפטן ולשעבר סגן מזכיר המדינה ארה"ב
*********************************
ולסיום, "הנקודה היהודית" מאת נתן אלתרמן:
בנשמת היהודי,
כך שמענו תמיד,
מחכה ליומה
הנקודה היהודית.
ובשנות הדיון ובירחי העיון
כל חכמי ישראל, הראויים לציון,
בשפעת פרושים
ורמזים ודרושים
כבר חתרו אל חודה
של אותה נקודה.
וקבעו שיכול יהודי, בעליל,
להיות בור או משכיל, או פקח או כסיל,
ויכול הוא להיות לך צר או ידיד,
ויכול הוא להיות זיבורית או עידית,
אבל אין הוא יכול,
אבל אין הוא יכול,
יהודי להיות - בלי נקודה יהודית
ומצאו שאויבים וידידים מכל מין
כבר בקשו את נפשו עתיקת היומין,
אך כל אלה - זה רז האומה וסודה-
רק היו הקדמה
לאותה נקודה.
יען דוקא על אף הקמים להשחית
מופיעה היא תמיד -
הנקודה היהודית.
הנקודה היהודית
